וונדל נ' איל מקיאג' בע"מ

פסק דין

1. התובעת נרשמה ביום 13.8.12 לקורס מתקדם לאיפור FTR, שנועד להיפתח על ידי הנתבעת ביום 23.8.12.

2. התובעת שילמה לנתבעת עבור הקורס ומזוודת איפור סך של 12,900 ₪, כאשר החלק של מזוודת האיפור נקבע לסך של 4,900 ₪ והקורס לסך של 8,000 ₪.

3. בסעיף 4 להסכם שבין הצדדים נקבע, כי: "המסלול/הקורס יתחיל בתאריך 23.8.12 ויתקיים במכללת איל מקיאג' בתל אביב ביום ג' בשעות 17:00-21:00 או בטווח של 60 ימים ממועד זה".

בהמשך נקבע: " ידוע לי כי החברה שומרת לעצמה את הזכות לשנות את המועד המקורי לתחילת המסלול/הקורס (לפי הענין) וכן את מועדי פתיחת הקורסים...".

"החברה שומרת לעצמה את הזכות לשנות את הימים והשעות בכל הקשור לשלבי ההמשך של המסלול".

טענות הצדדים

4. התובעת טוענת, כי היא יכולה היתה ללמוד רק בימי ג' בשבוע וכי כשהתברר לה שהקורס מתקיים בימי ה' בשבוע היא ביטלה את הרשמתה ודרשה את כספה בחזרה. התובעת מפנה לאמור בהסכם לגבי "יום ג'".

5. הנתבעת טוענת, כי היא זו שהתקשרה לתובעת, כמה ימים לפני פתיחת הקורס לוודא את הגעתה לקורס וכי בשיחת הטלפון הזו התברר לה, כי התובעת רוצה לדחות את השתתפותה בקורס לאחר החגים מפני שסבא שלה חולה ואחר כך ביקשה לדחות את השתתפותה מפני שהיא רוצה לנסוע לדרום אמריקה.

6. דהיינו, התובעת לא יזמה את השיחה, שהתקיימה כאמור, ימים מעטים לפני פתיחת הקורס, אך טוענת, כי בשיחה התברר לה, לראשונה, כי הקורס מתקיים בימי ה' בשבוע ולא בימי ג' כפי שהתאים לה.

7. הנתבעת הציעה לתובעת להשתתף בקורס במועד המתאים לה ואף בדיון היא חזרה על הצעתה לאפשר לתובעת להשתתף באחד הקורסים, במועד שיתאים לתובעת, עליו התובעת תוכל להחליט במשך שנה וחצי וכן לתת לתובעת ערכת איפור בשויי של 300 ₪. אולם התובעת סרבה אף להתייחס להצעה כזו ברצינות בטענה שאין לה אימון בנתבעת.

דיון

8. על פי גירסתה של התובעת, היא ביטלה את החוזה עקב הסכמתה להירשם לקורס שיתקיים רק בימי ג' בשבוע, לאחר שהוברר לה, כי הקורס יתקיים בימי ה' בשבוע ולא בימי ג'.

כאמור לעיל, התובעת הסכימה, בסעיף 4 לחוזה, לכך שהנתבעת תוכל לשנות את היום בשבוע בו מתקיים הקורס.

הסכמת התובעת להשתתף בקורס, בידיעה שהנתבעת רשאית לשנות את היום בשבוע בו הוא אמור היה להתנהל מלכתחילה, משמיטה את הבסיס לטענת התובעת, כי מבחינתה, היא נרשמה לקורס שיתנהל רק בימי ג' בשבוע ולא ביום אחר. אם קיום הקורס בימי ג' בשבוע היה תנאי שבלעדיו היא לא היתה נרשמת לקורס, היה מצופה ממנה לחתום על חוזה שבו תימחק האפשרות שניתנה לנתבעת לשנות את היום השבועי שבו יתקיים הקורס.

9. הוברר, כי הנתבעת לא ידעה, כי התובעת נרשמה לקורס במועד שהוא אמור להיפתח, אך ורק מפני שהוא אמור היה להתקיים בימי ג' בשבוע. העובדה שהדבר לא היה ידוע לנתבעת נלמדת גם מכך, שכאמור, בחוזה נרשם 23.8.12, כתאריך פתיחת הקורס, שהוא יום ה' בשבוע. וכן היא נלמדת מכך שהתובעת ידעה, בחתימתה על החוזה, כי הנתבעת, רשאית, על פי סעיף 4 לחוזה, לשנות את היום בו מתקיים הקורס בשבוע. מדובר בחוזה קצר, בן 11 סעיפים, כאשר הנושא של האפשרות לשנות את הימים והשעות רשומה בסעיף 4 שבו וחזקה על התובעת שהיא קראה והסכימה לכך.

מכאן, שהתקיימות הקורס דווקא בימי ג' לא היה תנאי יסודי בחוזה.

10. אולם גם אם היה מקום לקבל את גירסת התובעת, כי אם היא היתה יודעת לפני חתימת החוזה, כי הקורס יתקיים בימי ה' בשבוע ולא בימי ג' בשבוע, היא לא היתה כורתת את החוזה, ומנגד הנתבעת לא ידעה ולא היה עליה לדעת על כך, כאמור לעיל – יש צורך, לבדוק את הנושא לפי הוראות סעיף 14 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: חוק החוזים), אם מן הצדק היה על בית המשפט לבטל את החוזה ואף אם כן, היה על בית המשפט לחייב את התובעת בפיצויים בעד הנזק שנגרם לנתבעת עקב כריתת החוזה (הנתבעת טענה בדיון, כי עקב הזמן הקצר שבין הודעת התובעת שהיא לא תשתתף בקורס לבין מועד פתיחת הקורס, לא היה סיפק בידה להכניס מחליף במקומה של התובעת).

11. סעיף 14 (ב) לחוק החוזים, קובע, כי:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה".